ע"מ 1078/02 מ.ר. נ' ל.ר.
ישראל] [04/07/2002
בית המשפט המחוזי בתל אביב
שופטים: כב' הש' י. גולדברג, ס.נ, כב' הש' ד. ברלינר, כב' הש' י. שטופמן
העותרים: מ.ר. ע"י ב"כ עו"ד אדווין פרידמן
המשיבים: ל.ר. ע"י ב"כ עו"ד נסים שלם
רקע עובדתי:
ראה פסק הדין בתמ"ש 13890/02. האב מערער על ההחלטה ובעיקר מתמקד בסוגיית מקום המגורים הקבוע.
טענות רלוונטיות:
שהיית הילדה בצ'כיה לא התגבשה כדי הפיכתה למקום המגורים הרגיל. לטענת האב ישנם שני מבחני משנה ליישום הסוגיה – המבחן האובייקטיבי המתמקד בקטין בלבד, והמבחן הסובייקטיבי, המתמקד בהורים ובהסכמתם. האב, בשימת לב לזה האחרון, טוען כי האם לא נסעה לצ'כיה לצורך ברור של מגורים והשתקעות וכי הוא אף פעם לא הסכים כי האם תשתקע בצ'כיה בתנאים שיקבעו על ידה חד צדדית. כמו כן נטען כי הסכמת האב לא היתה הסכמה לצורך ביסוס מגורים ואף ניתנה בעקבות הטעייה. עוד מועלית טענה כי הנסיבות העובדתיות הקשורות בקביעת מקום המגורים לא בוררו כל צרכן. כן מעלה האב טענות לעניין המשמורת.
החלטה:
-
המונח 'משמורת' פורש בפסיקה באופן רחב כך שיחול על כל מקרה שבו יש צורך בהסכמת אחד ההורים להוצאת ילד מארץ אחת לארץ אחרת. כחטיפה יחשב כל מקרה של העברת ילד ממדינה למדינה בניגוד להסכמתו של ההורה שלו ניתנה הזכות להסכים או שלא להסכים להוצאת הילד מחוץ למדינה.
-
אמנם אכן חסר ביהמ"ש דערעור את מסד הנתונים העובדתי לגבי נסיבות הנסיעה ולגבי אופי הפעולות שמעידות כי האם ביססה את צ'כיה כמקום מגורי הקטינה, ברם מאחר ומדובר בקטינה רכה בשנים, יש להתחשב באומד דעת הצדדים באשר למקום המגורים, אשר בענייננו היה כי המשיבה תגור עם הקטינה בצ'כיה. אמנם לא היה בהסכמה זו משום הסכמה להוצאת הקטינה ממשמורת האב, אך אין בקביעה כי מקום המגורים הרגיל הינו צ'כיה בכדי לקבוע דבר באשר למשמורת הקבועה של הקטינה שתידון בערכאה המוסמכת שם.
-
הסכמת המערער לשהות המשיבה בצ'כיה לא הושגה בשל מצג מטעה (ההבטחה להביא את הקטינה לביקורים בארץ שלא יצאה אל הפועל). אי הבאת הקטינה לביקורים בישראל הינה לכל היותר הפרה לכאורה של הסכם הביקורים, שאינה פוגעת בהסכמה שנתן האב לשינוי מקום המגורים הרגיל. אין לראות בעובדה שהמשיבה לא ביקרה עם הקטינה בישראל כמוסכם ובכך שלא פעלה כראוי, כמכשירה את מעשה ההרחקה שלא כדין.