ע"מ 1059/99 ו.ו. נ' ק.ג.
[ישראל] [26/08/1999]
בית המשפט המחוזי בתל אביב
שופטים: כב' הש' ח. פורת – ס.נ כב' הש' א. משאלי, כב' הש' ס. רוטלוי
העותרים: ו.ו. ע"י ב"כ עו"ד ס. וולינר
המשיבים: ק.ג ע"י ב"כ עו"ד א. בן זמרה
רקע עובדתי:
האב אזרח צרפתי תושב צרפת. האם אזרחית ישראל וצרפת. תאומות בנות 4. במהלך הליכים משפטיים בצרפת ביחס למשמורת הילדות, נטלה האם אותן והגיעה לארץ ללא הודעה לאב. ביהמ"ש למשפחה החליט להחזיר את הילדות לאב ומכאן הערעור.
הסוגיה שבמחלוקת
האם לאב זכות משמורת כנדרש בס' 3 לאמנה? מה משמעותם לצורך האמנה של מושגים שנזכרו בהחלטות ביהמ"ש הצרפתי כגון: 'סמכות הורית', 'זכות משמורת', 'זכות השגחה', 'זכות לראיה ואירוח'?
החלטה:
-
לא הכינוי קובע אלא המהות, לכן משמורת לפי ס' 5 לאמנה אינה חייבת להיות משמורת בכינוייה המילולי במדינה ממנה נחטף הקטין. משמורת תבחן במושגיה של האמנה ולא במושגיו של החוק הצרפתי.
-
הרשות המרכזית הצרפתית שלחה לזו שבישראל, תוך יישום ס' 7 ו- 14 לאמנה, אינפורמציה רבה אודות המונח 'זכות השגחה', מקומו בחוק הצרפתי והשתלבותו בהגדרת זכות משמורת לפי ס' 5. ביהמ"ש קמא לא הסתפק בזאת ואף דרש וקיבל אישור שיפוטי צרפתי, בהתאם לס' 15 לאמנה, כל זאת נוכח חריגותה של זכות ההשגחה המיוחדת לדין הצרפתי. מכולם עולה כי בנסיבות המקרה 'זכות ההשגחה' שהוקנתה לאב מהווה חלק מ'זכות המשמורת', ושתיהן חלק מן 'הסמכות ההורית', כך שהרחקת הילדות הינה שלא כדין במושגי האמנה.
-
נדחית טענת האם כנגד תקפות החלטת ביהמ"ש הצרפתי וכנגד פרשנותה את 'זכות ההשגחה' לאור האמנה, שכן חזקה כי ביהמ"ש במדינת המוצא יודע מהו חוק המדינה יותר טוב מאחרים וכי אין זה יאה לחלוק על חווות דעת הן של הרשות המרכזית ובמיוחד של ביהמ"ש הצרפתים. אלה, לא רק שהינן קבילות בהליך דנן, אלא גם עדיפות ויש בהן בכדי לקצר הליכים ולחסוך חקירות וחוו"ד מטעם הצדדים. קבלת חוו"ד מבימ"ש או ר. מרכזית ממדינת מקום המגורים היא הדרך היותר יעילה, מהירה ואף מהימנה.
-
הפירוש שניתן הינו סביר ביותר ולפיו לאב זכות ההשגחה על חיי הילדות בעניינים שונים וחשובים ויש לידעו מבעוד זמן ע"מ לאפשר לו לפנות לביהמ"ש במקרי מחלוקת. על כן ההרחקה/אי ההחזרה נעשתה שלא כדין.
הערעור נדחה.