ע"א 6327/94 איסק נ' איסק
[ישראל] [24/11/1994]
בית המשפט העליון
שופטים: כב' הש' א. מצא, כב' הש' י. זמיר, כב' הש' ט. שטרסברג-כהן
העותרים:פנינה איסק ע"י ב"כ: עו"ד י. מזרחי
המשיבים: רמי איסק ע"י ב"כ עו"ד אדווין פרידמן
רקע עובדתי:
ראה מ.א 6172/94. האם מערערת על החלטת בית המשפט המחוזי.
החלטה:
-
הטענה כי האם לא חטפה כלל את ילדיה ולכן לא חלה האמנה נדחית מכל וכל. בכך שהאם הצליחה, תוך ייזום הגשת תביעתם (העצמאית כביכול) של הילדים, להשיג צו שיפוטי אשר עיכב את יציאת הילדים מישראל, אין בה בכדי לשנות את פני המסקנה שמהלכיה היו בבחינת ביצוע חטיפה שהאמנה חלה עליה.
-
שאלות טובת הילדים מקומן להתברר בהליך משמורת בביהמ"ש הניו יורקי ולא כאן. משנתמלאו עילות התביעה, הנטל הינו על האם להוכיח כי קיים טעם הגנה המצדיק לחרוג מחובת ההחזרה והיא לא הרימה את הנטל.
-
סדרי דין ופרוצדורה – מן הראוי ככלל כי למעט בנסיבות חריגות ישמע ביהמ"ש את הילד עצמו כאשר זה מסרב לחזור למקום מגוריו הרגיל. אמנם קיים טעם לפגם בהחלטת בית המשפט קמא שלא לשמוע את הילד ישירות ולהסתפק בעדות הפסיכולוג המטפל, אך במקרה זה מחדלו של ביהמ"ש קמא מלשמוע את הילד אין בו בכדי להשפיע על ההכרעה בערעור, הן לאור נחרצות הממצאים והן לאור נחיצות החשת שובם של הילדים אל האב.
-
הוצאות– מתקבלת טענת האם כי ביהמ"ש קמא החמיר עם האם יתר על המידה. בנסיבות אלה ראוי לשאוף שלא להרתיע הורה אלא למתן את הקיטוב בין ההורים.