משרד עורכי דין אדווין פרידמן

מ.א. 6172/94 א.א. נ' פ.א. (2)
[ישראל] [10/11/1994]
בית המשפט המחוזי בתל אביב
שופטים: כב' הש' חיים פורת
העותרים: א.א ע"י ב"כ עו"ד אדווין פרידמן
המשיבים פ.א. ע"י ב"כ עו"ד י. גרינוולד

רקע עובדתי:

בקשתו החוזרת של האב בעקבות הבקשה הקודמת – ר' מ.א 5382/92 – בעקבותיה אכן חזרו הילדים לניו יורק ללא האם. בהליך המשמורת שנוהל שם נפסקה משמורת בלעדית לאב כאשר הילדים המשיכו להתגורר בניו יורק. בהתקרב מועד בר מצוות הבן הגיעו האב והילדים לארץ לביקור, במהלכו בילו הילדים עם האם. לקראת סיום הביקור הוצא צו עכוב יציאה במסגרת תביעת משמורת של הילדים (מאחוריו ניצבה האם).זאת , לאחר שהילדים ובמיוחד הבן, הביעו רצון להישאר בארץ.האב תובע שוב החזרה.

הטענות הרלוונטיות:

1. לטענת האם האמנה לא חלה מאחר והילדים מעוכבים בארץ לפי רצונם והיא כמשיבה, אינה הכתובת הנכונה.
2. טענות הגנה לפי סעיף 13(ב) על שתי חלופותיו – חלופת הנזק לקטינים וחלופת רצון הקטינים.

החלטה:

בית המשפט מוקיע ומבקר קשות את שליחת הילדים לחזית כתובעים ע"י האם בהליך המשמורת.

1. הטענה כי האמנה לא חלה אין בה ממש והיא מהווה עיוות מוחלט של המציאות החברתית, פסיכולוגית ומשפטית.
2. ביהמ"ש מורה מיד על החזרת הילדה בת ה- 8.5 לארה"ב שכן רצונה אינו בוגר ואין שום טענה כאילו מצפה לה נזק בארה"ב.
3. גם לגבי הבן אין כל סכנה צפויה בארה"ב ורצונו להשאר בארץ נובע בעיקר מחיי החופש הנהנתנים ונטולי האחריות אותם הוא מוצא בארץ אצל האם לעומת המסגרת החינוכית משפחתית בה הוא שרוי בניו יורק. על כן אין ממש בהגנה עפ"י הרישא לס' 13(ב).
4. לעניין הרצון הנדרש עפ"י הסיפא –  אמנם קיים רצון כן, בוגר ואמיתי אך זאת לא במובן סעיף 13(ב) סיפא לאמנה שכן עניינו של זה בסרוב לחזור אל ארץ המוצא ולא ברצון של העדפה בין הורים שהוא רצון רלוונטי לצרכי תיקי משמורת. הרצון הקיים עניינו יותר בהעדפת האם מאשר הסתייגות מהאב. יתרה מכך, היענות לרצון הבן תהא בגדר אסון ונזק בלתי הפיך להתפתחותו וזו תוצאה אשר לא תעלה על הדעת. כאשר הגשמת הרצון תפעל לרעתו של הקטין כאמור, הרי מניה וביה מובן כי אין הרצון בוגר במובנה של האמנה ולכן יש לדחות הגנה זו.
5. ביהמ"ש מצווה על החזרה ופוסק הוצאות כבדות של ממש לאם –  כחלק מהביקורת על התנהלות האם וכרצון להרתיע מפני מעשים דומים.