במדינת ישראל חל הדין הדתי כדין בלעדי בענייני נישואין וגירושין של בני זוג, הן מבחינת הכושר להינשא והן מבחינת צורת הנישואין. לא קיימת אפשרות להתקשר בנישואין אזרחיים. אשר על כן זוגות רבים, תושבי ישראל ואזרחיה, אשר מנועים להינשא בהתאם לדין הדתי ("פסולי חיתון" למשל כהן וגרושה, "זוגות מעורבים", בני זוג בני דתות שונות, ובני זוג חד מיניים) או כאלה אשר אינם מעוניינים להינשא על פי הדין הדתי, נאלצים לצאת אל מחוץ לישראל על מנת להינשא.
בני הזוג הנ"ל שנישאו בחו"ל יהיו זכאים להירשם כנשואים במשרד הפנים. אמנם בתי המשפט מבחינים בין הכרה בנישואין לבין רישומם ככאלה במשרד הפנים אולם הרישום מאפשר בפועל לבני הזוג ליהנות מזכויות שונות הנובעות ממוסד הנישואין.
זוגות יהודים הכשירים להינשא על פי הדין הדתי ואף על פי כן בחרו להינשא בחו"ל, כמו גם זוגות פסולי חיתון, יאלצו ככל שיחפצו להתיר נישואיהם להתגרש בבית הדין הרבני. זוגות מעורבים ובני זוג חד מיניים יכולים להתיר נישואיהם בבית המשפט לענייני משפחה.
ידועים בציבור
גם זוגות שלא בחרו להינשא וחיים יחד כידועים בציבור הוכרו במשך השנים כזכאים בתחומים רבים לזכויות שוות לאלו הנשואים (כך למשל שיתוף בנכסים, ירושת בן הזוג). על מנת להכיר בבני זוג כידועים בציבור, נדרש להוכיח כי בני הזוג חיו יחד תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף.
הפרת הבטחת נישואין
אדם אשר עמד בפני נישואין ובן הזוג העתידי הפר את הבטחת הנישואין וביטל את החתונה יוכל לתבוע את בן הזוג בגין הפרת הבטחת הנישואין ובעיקר בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהביטול. על התובע פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין להוכיח בראיות כי ההבטחה שניתנה לו חרגה מאמירת סתם בין בני זוג והפכה לאמירה מחייבת אשר התובע הסתמך עליה. למשל: במקרים בהם בני הזוג קבעו תאריך לחתונה, הזמינו אולם אירועים, חילקו הזמנות לחתונה.