בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי על אף שפסק הדין בארה"ב שהתיר לאב להעביר את ילדות הצדדים לישראל בוטל בערעור, אין אי החזרה שלא כדין. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
פלונית נ' פלוני
[ישראל] 14/08/2014 בית המשפט המחוזי בבאר שבע
שופטים: כבוד השופטת שרה דברת- אב"ד ס.נשיא; כבוד השופטת חני סלוטקי; כבוד השופט יורם צלקובניק.
ביהמ"ש המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בו נקבע כי בתם של הצדדים תוחזר לארה"ב. כוונתם העקרונית של הצדדים לעבור להתגורר בשלב כלשהו בישראל לא התגבשה לכדי תוכנית ממשית, ועל כן לא היה בה כדי לשנות ממקום מגוריה הקבוע של הקטינה. המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי חריג החשש החמור מתקיים במקרה זה. האב הסתמך על פסקי דין של בית המשפט העליון כדי להוכיח את החוק בניו יורק. האם לא הכחישה טענת האב בהליך בבית המשפט לענייני משפחה.
פלוני נ. פלוני
בית המשפט העליון בירושלים
בע"מ 5372/10
כב' השופט א' רובינשטיין
החלטה מיום 26.07.10 בעניין בקשת רשות ערעור על החלטת כב' בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת שטופמן) מיום 14.07.10.
נקבע כי יש להביא את ימי הפגרה במניין הימים בקביעת מועד לדיון.
אילון ספיר נ. אורלי ספיר
בית משפט העליון בירושלים
בש"א 2136/96
כב' הנשיא א' ברק
החלטה מיום 29.04.96 בעניין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין.
פלונית נ' פלוני
פלונית נ' פלוני בע"מ 2270/13 פלונית נ' פלוני [ישראל] 21/03/2013 בית המשפט העליון שופטים: כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופט ח' מלצר, כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרים: פלונית ע"י ב"כ עוה"ד שמואל מורן המשיבים: פלוני ע"י ב"כ עוה"ד ורדה אפרת…
א.ת. נ' מ.י.ת.
בית המשפט דחה טענה כי האמנה אינה חלה שכן אין בידי האם צו או הסכם בעל תוקף משפטי באנגליה, הקובע כי לאם זכויות משמורת. בית המשפט הפנה לסעיף 3 לאמנה לפיו זכויות אלה יכול שינבעו מכח הדין, החלטה שיפוטית או מנהלית או הסכם בעל תוקף משפטי, על פי הדין של אותה מדינה שהיא מקום המגורים הרגיל של הקטינה.
אלמונית נ. אלמוני
בית המשפט דחה טענה כי מצבה הנפשי של האם מהווה הגנה בהתאם לסעיף 13 (ב) לאמנה וקבע כי הכוונה בחריג הסיכון החמור הינה כי מדובר בחשש מהחזרת הקטין למדינה ממנה נחטף ולא חשש הנובע מהחזרתו להורה ממנו נחטף או ניתוקו מההורה החוטף. כמו כן, קבע כי אנגליה הינה מקום מגוריו הרגיל של הקטין, בן שמונה חודשים, שנולד באנגליה וגר שם.
מ.ר. נ' י.ר.
[ישראל][10/02/2003] – בית המשפט לעניני משפחה למחוז תל אביב
כב' הש' ג. גוטזגן
מהו 'מקום מגורים רגיל' כאשר המדובר במשמורת ושהייה שנקבעו לסירוגין? האם פרשנות המושג כפי שמצאה ביטויה בפרשת מוזס קנתה לה ביסוס מוצק ושינתה את ההלכה?
ביהמ"ש קובע כי שהות קטין בארץ לתקופה של למעלה משנתיים הינה משך זמן משמעותי ביותר אשר יש בו כדי להביא לשינוי מקום מגוריו ודוחה תביעת החזרה עפ"י האמנה. אגב אורחא מעלה ביהמ"ש את השאלה האם יש מקום ליתן משקל לעקרון תה"ל בהליכי אמנת האג.
א.ב. נ' י.ב.
[ישראל][09/12/2002] – בית המשפט לעניני משפחה חיפה
כב' הש' צ. קינן
ביהמ"ש דוחה תביעת החזרה על אף שמוצא כי אכן התקיימה הרחקה שלא כדין. זאת מאחר ולגישתו התקיימו החריגים שבסעיף 13(ב) לאמנה – חריג הנזק לקטין וחריג רצון הקטין.
מ.ר. נ' ל.ר. (ערעור)
[ישראל][04/07/2002] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' י. גולדברג, ס.נ, כב' הש' ד. ברלינר כב' הש' י. שטופמן
ביהמ"ש המחוזי דוחה את ערעור האב על החלטת ההחזרה. נקבע כי אומד דעת הצדדים היה לקבוע את מקום המגורים הרגיל בצ'כיה וכן נקבע כי אין בעובדה שהמשיבה הפרה את הסכם הביקורים בכדי להכשיר את מעשה ההרחקה שלא כדין.